רגשות אשםאיך קרה שההורות שלנו מלאה בכל כך הרבה רגעים של רגשות אשם? 96% מההורים מדווחים שהם מרגישים אשמים ביחס לאספקט מסוים בהורות שלהם. 4% האחרים כנראה מרגישים אשמים שהם לא מרגישים אשמים... אנחנו כהורים מלאים בכל מיני הנחות יסוד ואקסיומות שאנחנו מנסים לרדוף אחריהן ולעמוד בהן כמעט בכל מחיר (אמא טובה חוזרת הביתה כשיש אור בחוץ, משפחה מאושרת מטיילת תמיד בסוף שבוע, אבא טוב מקריא לילדים שלו סיפור לפני השינה). רשימת ה"מה חייבים לעשות" ארוכה ובלתי מסתיימת, ובמקום להיות אנחנו עצמנו, אנחנו מנסים לעמוד בציפיות, לא ברור של מי. מה שהילדים שלנו צריכים יותר מתמיד זה מודל של חשיבה מקורית, של ניהול עצמי, של הורה שמדבר איתם ומאפשר להם לבחור ולקבל אחריות.
מתי אנחנו צודקים?
כשאנחנו אומרים לילדים שלנו "לא נראה ליעם מי אתה מסתובב" – מחקרים הוכיחו באופן מדהים את ההשפעה של החברים שמבלים עם הילד שלנו את רוב הזמן על כמעט כל מדד אפשרי שלו, כולל רמת ה-IQ שלו שנים אחר כך.
הגיע הזמן להפסיק לעשות שיעורי בית!
למה מומלץ ואפילו אסור לעודד את הילדים שלנו להכין שיעורי בית. במיוחד שהם בבתי ספר יסודי, וגם לגבי חטיבות ביניים יש ויכוח גדול לגבי יעילות שיעורי הבית.
חוקרים מובילים בתחום החינוך, ברחבי העולם, הוכיחו באופן מובהק ששיעורי הבית אינם תורמים להישגים בלמידה, ואפילו גורמים לנזק. הם משניאים את הלמידה על הילדים, מקשרים למידה מכל סוג שהוא למשהו שחייבים לעשות רק כי "אין ברירה", ומטפחים מוטיבציה חיצונית אצל הילדים. אז מתי חשוב להתעקש עם הילדים שלנו על ערכים חשובים כמו התמדה ועבודה קשה, ומתי בדיוק ההפך?
כולם מדברים ומוטרדים מזמן המסכים של הילדים שלנו. שורה של פחדים, איומים ושמועות נקשרת לזמן מסכים בכלל, ומשחקי מחשב בפרט. זה לא תמיד נכון, והרבה פעמים משחקי מחשב יכולים דווקא לפתח אצל הילדים שלנו יכולות ומיומנויות קריטיות להשתלבות שלהם בעולם החדש. שורה ארוכה של חוקרים באוניברסיטאות יוקרה הוכיחו קשר בין משחקי מחשב (מסוג מסוים, ונדבר על זה), לבין טיפוח של היכולת של פתרון בעיות, חשיבה יצירתית, תחושת מסוגלות והתמודדות בריאה עם כישלונות. איפה אנחנו מחמיצים כשאנחנו מתמקדים בלאכוף כללים בבית ולמדוד זמנים, במקום לתת לילדים שלנו לגלות בעצמם?
